: ספר סימן קצה

הקודם הבא

שיל"ת ב` אויפאלו אור ליום ב` לסדר והיה ברכה תרמ"ג לפ"ק:

את קולו שמעתי בקן קולמסו ולא באתי רק על ד"ת מ"ש ליישב הקושיא שבפנקס התשובות שלי מהצדיק עתיק מליסקא זי"ע [עיין תשובה הקודמת] עפ"י קושית ח"י איך רשאי לתת לנכרי במתנה הא עובר על לא תחנם ותירץ כיון דאסור בהנאה ואינו שוה כלום ליכא משום לא תחנם ולפ"ז הני עוברי עבירה שרוצים להחזיק בחמץ ושווה להם אינם רשאים לתנו לנכרי משום לא תחנם. מכותלי מכתבו ניכר שהורגש בחלישות דבריו כיון שבאמת אינו שווה אבל בלא"ה הוא שיבוש כיון שאינו נותן לנכרי לטובת הנכרי רק להנצל מהאיסור ב"י שוב ליכא משום לא תחנם וכמו"ש הראשונים בגיטין ל"ח בהא דר"א דשחרר עבדו והשלימו לעשרה דאיסור לעולם בהם תעבודו הוא משום לתא דלא תחנם וכיון דאינו עושה לטובת העבד אלא משום מצוה דידיה ליכא לא תחנם:

ושנית הלא מ"מ טוב לו לתת לנכרי במעמ"ל שאינו עובר אלא פ"א על לא תחנם משישהה אותו בפסח ויעבור בכל רגע אב"י ועיי` מג"א סי` תמ"ד סקי"א וכן יומא פ"ג וזה נראה כונת רש"י חולין ד"ד שכתב אפי"ה כל מה דמצי למעבד בהיתירא פורתא עביד ולכאורה תמוה כיון דסברוהו כר"י ובין אכילה ובין הנאה הוא בלאו אחה"פ ורש"י ע"כ ס"ל כשיטת רשב"א בנדרים דמכירה נמי הנאה היא ואסורה ולא כרמב"ן שהביא הר"ן שם שאינו דמיהן עיי` חת"ס יו"ד סי` ק"ל דאל"כ לא מקשי רש"י כלום דהשתא נמי מתהני מחמץ שעבר עליו הפסח וא"כ מה התירא פורתא יש יותר במכירה מבאכילה וצריך לדחוק דמ"מ הנאה קיל יותר אבל לפענ"ד הטעם משום דבמכירה נהנה בשעת מכירה ואינו עובר רק פ"א שמקבל החליפין אבל אינו עובר אח"כ על כל כזית דהא חליפי איסה"נ מותרים משא"כ כשאוכל החמץ שעבר עליו הפסח עובר על כל כזית ושפיר עביד בהיתירא פורתא:

ומ"ש ליישב קושית תוס` ע"ז כ` ע"א ד"ה ר"י שהקשו דלר"י דס"ל דברים ככתבן ל"ל לא תחנם לאסור מתנת חנם ת"ל מהכא וכתב דאי מדברים ככתבן הו"א דוקא מתנה לצמיתות אסור דומיא דנתינה לגר דכתיב תתננה ואכלה להכי איצטריך לא תחנם לאסור אפי` מתנה עמ"ל ידע כי אין שום הפרש בין מתנה עמ"ל ובין מתנה לצמיתות רק לענין מצוה דבעינן שיהיה גוף החפץ שלו אז יש חקירה אם במתנה עמ"ל הוי גוף החפץ שלו או במקדש בגוף החפץ ונותן עמ"ל אבל לענין הנאת המקבל שאסור לההנותו בחנם אפי` להשאיל לו אסור וכדתנן בנדרים לענין מודר הנאה עיי"ש דף מ"ב דהרי מהנהו בהנאת שימוש והנאה נשאר לו לצמיתות ואינה משיבה לבעליו ומאי נ"מ אם חונן לגוי בקנין הגוף או בקנין פירות וז"ל תשובות הרא"ש כלל ל"ה סי` ב` וה"ה אם קדשה בטבעת שאולה לו ל` יום וא"ל התקדשי לי בהנאת שימוש אם יש בה ש"פ מקודשת אע"ג דאסיקנא בקידושין עמ"ל אינו קידושין טעמא דמילתא משום דדמי לחליפין דאורחיה למהדר אבל הכא כי מקדשי לאו במידי דהוי הדר אלא בהנאת שימושה ההנאה בידה ואין סופה לחזור לעולם וכו` ומעתה כשנותן לנכרי מעמ"ל הנאה זו שנהנה עד החזרה אין חוזרת לעולם ומה היתר או איסור תלוי בזה שאין קנין הגוף לצמיתות ואין מקום לדבריו בזה:

ומ"ש ע"ד פלפול לא אפלפל בזה רק מה שהקשה לבסוף על מקנה קידושין דמתנה עמ"ל מותר ליתן ביו"ט דא"כ עדיין תקשי קושית מג"א סוס"י י"ג מגמרא שבת קל"א דקאמר משום דבידו להפקירן ולא קאמר בידו ליתנן לעכו"ם או לקטן ומזה מוכיח דמתנה אסור ביו"ט ואי מעמ"ל מותר אכתי בידו לחנם במעמ"ל. הנה לא המקנה חידש דבר זה רק המג"א בסי` ש"ו סקט"ו וקשיא דידיה אדידיה. אבל באמת לק"מ גוף ראית מג"א קשה להולמו דהול"ל בידו ליתנן במתנה דילמא לא יקבל ממנו ועדיפא קאמר בידו להפקירן דזה בידו ממש בלא עזר אדם אחר אלא דמשמע ליה כיון דאמרינן בעלמא דמתנה זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו בודאי ימצא מי שיקבל אבל אי מתנה אסור רק שיתן במעמ"ל אין הדבר בידו שיקיים התנאי ויחזיר והיה למפרע שלו וחייב בציצית ומזוזה ואין הדבר בידו לפטור עצמו וראויה לדחות שבת:

וזאת שנית דלתת הטלית ובית במתנה לנכרי בלא"ה אין בידו דאסור ליתן לו מתנת חנם וממילא היה מותר לקבוע מזוזה ולעשות ציצית בשבת ועיקר כונת מג"א שיכול ליתן במתנה לקטן. ובקטן ל"ש מעמ"ל כדאמרינן בסוכה מ"ו ע"ב לא ליקני איניש לולבי לינוקא וכו` מ"ט קטן קנויה קני אקנויה לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו והקשה אדרבה כיון שאינו יכול לקיים התנאי המעשה בטיל והוי לולב שלו ותירץ דהוי כתנאי שא"א לקיימו דתנאי בטל ומעשה קיים עיי"ש ועכ"פ א"א לתת לקטן ע"מ להחזיר דא"י לקיים התנאי וא"כ או המעשה המתנה בטל או שהתנאי בטל והוי מתנה לחלוטין ואסור ביו"ט וא"ש. ובזה הנני חותם בדו"ש באהבה:

עמרם הק` בלוהם בק"ק הנ"ל.